שמו של הוולגאטה ניתן לגרסה הלטינית של הכתוב הקדוש המקראי החושף סיפורים שונים מיד ג'רום הקדוש ומוכרז כאותנטי על ידי הכנסייה הקתולית, מי שהשיג תרגום זה השקיע שנים רבות בהכנתו. עבדתי משנת 389 ועד שנת 405 אחרי המשיח, בתרגום מהשפה העברית לטינית כדי שניתן יהיה להבין אותה בחלקים רבים של העולם; אמר שהתנ"ך המתורגם נקרא וולגאטה כדי להיחשב "פופולרי".
ג'רונימו, תוך כדי עבודתו, ניסה להיות נאמן ככל האפשר לטקסט העברי בו טיפל, אך למרות מאמציו יש בוולגאט שגיאות הקשר רבות והטעות הראשונה הייתה חופש התרגום שעשה האיש הזה מכיוון שהוא יכול לבצע שינויים קלים. כאשר הוא האמין שהן מתאימות, אם כן, ניתן להחשיב כי הוולגאטה אינו תרגום נאמן ומדויק לחלוטין, כי אם מבנהו שונה מעט כדי לתת מיקום טוב יותר למילים. פרודוקטיבי נוסף לתרגום המילולי מעברית ללטינית, הוא שהגרסה המשמשת לתרגום נעשתה בשפה העברית המאוחדת, ולכן התרגום ללטינית תהיה הפעם השנייה שתורגמו המילים המקראיות וכמובןחלק מהקטעים המקראיים יכולים להשתנות או להשפיע על ידי בעיה זו.
רבים הם כתבי היד התומכים בכך שהוולגאטה הקיימת כיום, על פי הסיפורים שקשורים לכל כתב יד יש שם אחר, והעתיק שבהם הוא קודקס "אמיאטינוס" שנכתב במאה השמינית, על פי על פי הסדר הכרונולוגי מופיע הקודקס "פולדנסיס" שנכתב לשנת 545 אחרי ישו ולבסוף ה"דיאטסרון "שהוא כתב היד המרכזי לבשורה. הזמן בו שונתה הוולגאט בהזדמנויות רבות הוא בימי הביניים בטעות של הגברים המופקדים על עבודה זו, במיוחד במקרים רבים בהם אנשים ממנזרים תרגמו לממלכת אירופה ולשפות השונות בהן טיפלה.
